חלוקת תפקידים בין בני הזוג
"תקפל בבקשה את הכביסה", "תעשה בבקשה כלים", "לא יכולת להכין אוכל?", "הכול אני עושה בבית הזה, נמאס לי!"
אלו רק מספר משפטים שחלק גדול מהזוגות זורק אחד לעבר השני בחיי היום-יום. זה מתחיל בעניין הכביסה והכלים אבל האמת היא שמדובר על הרבה מעבר לזה. הגדרת תפקידים בין בני הזוג היא גורם בעל השפעה רבה על יציבות הזוג ועל שגרת חייו, על כן ישנה חשיבות גדולה בהגדרתם תוך התחשבות בהיבטים הרגשיים והפיזיים.
לאחרונה הגיע אליי לקליניקה זוג חביב - תמר ואבי. תמר הרגישה שחיי הזוגיות שלהם יצאו מכלל איזון ושזה גורם לה למועקה גדולה. אחת הנקודות המרכזיות שהיא העלתה במהלך הטיפול היא שבעלה לא עושה דבר בבית, ושכל עול מטלות הבית מוטל עליה, בנוסף לגידול הילדים, ולעבודה במשרה מלאה בה היא עובדת.
שאלתי את תמר האם היא ביקשה עזרה במטלות, והיא השיבה לי שהיא כל הזמן מבקשת שיקפל כביסה, שיעשה לפעמים אוכל במקומה ושיסדר את הבית אבל הוא מצדו תמיד נמנע. אעצור כאן -למה בעצם הוא נמנע? בשביל להבין זאת עלינו להכיר את טבע האדם. בדרך כלל האישה מטבעה אוהבת לעסוק במשימות שדורשות סדר וירידה לפרטים הקטנים, כך שהיא יכולה להתעסק שעות במשימה והדבר לא ימאס עליה, להיפך זה מסב לה סיפוק ונחת. לעומת זאת, בדרך כלל טבעו של האיש לעסוק ב"דברים גדולים" ואין לו סבלנות לעסוק בפרטים הקטנים, עד כדי כך שעיסוק בפרטים הקטנים יכול להוציא אותו מדעתו.
לאחר הבנת העיקרון הטבעי הזה ניגש לפתרון. כיועץ זוגי, אני ממליץ לבני הזוג לחלק את מטלות הבית באופן שבו לכל אחד מהם יהיה נוח וקל, ומבלי שהם יתקשו מבחינה רגשית או פיזית. כך למשל, תמר תקפל כביסה – ירידה לפרטים הקטנים, בעוד שאבי יאסוף את הילדים מהגן– פרטים גדולים.
בעיית חלוקת התפקידים של אבי ותמר לא נפתרה לגמרי. אבי טען בפניי שבחיים שלו, ברווקות, הוא לא עשה דבר ממה שתמר דורשת מימנו כעת, ושבנוסף לכך העסק שלו נמצא בקשיים והוא מגיע בכל יום הביתה כשהוא סחוט וכשאין לו כוח או רצון לעזור.
אבי העלה כאן נקודה חשובה, הוא לא היה רגיל לעשות את המשימות שמוטלות עליו כבעל משפחה בחיי הרווקות. הוא צודק כי חיי הרווקות הם חיי התנדבות, בהם הוא היה עושה רק דברים שנוחים לו, בזמנים שנוחים לו, אך לא כך מתנהלים חיי הנישואין. חיי הנישואין מגיעים עם מחויבות, ועם התחייבות לעשות דברים שלפעמים אינם בהכרח נוחים לנו ובזמנים שלאו דווקא מתאימים לנו, וכל זאת מתוך בגרות ואחריות שאנו לוקחים על עצמינו כזוג בוגר.
אבי הדגיש שהוא כן מעוניין לעזור לתמר. אבל שלא תבקש ממנו דברים שהוא לא מסוגל לעמוד בהם כמו לקפל כביסה וכדומה. והוא ביקש גם שתמר תתחשב בכך שהוא מנסה להרים את העסק ושהתפקיד שלו הוא לדאוג לפרנסת הבית.
הבקשה של אבי שלא לעסוק בדברים שהוא לא מסוגל לעמוד בהם נכונה, כיוון שכמו שהסברתי טבע האדם משחק תפקיד מרכזי בסוג הפעולות שאותם הוא יכול לבצע. כך למשל, בן זוג חרדתי יעסוק בדרכי חיסכון ורידוד הוצאות של משק הבית, בעוד שבת זוג מטופחת תדאג לעיצוב הבית ולנראותו. על כן, למטופליי אני ממליץ להיות ערים לחזקות ולחולשות של בן/בת הזוג, וכך להימנע מהאכזבה שבציפייה מבן/בת הזוג לעסוק בפעולות שבהם הם חלשים.
אבי ציין גם שהעסק שלו נמצא בקשיים ושהוא מגיע "סחוט" בכל יום, ושתפקידו לדאוג לפרנסת הבית. זוהי סיבה שאני שומע פעמים רבות כיועץ זוגי, ותשובתי לבעיה זו היא נחרצת - בני זוג חייבים לשים לעצמם גבולות בכל מה שקשור לעסק או לעבודה, ולזכור את הכלל לפיו יש זמן לעבודה ויש זמן לבית. עליהם לזכור שהזמן עובר מהר מאוד, וחבל שבשביל שהעסק יצליח או בשביל לקבל את הקידום הנכסף בעבודה הם יפסידו חיי זוגיות ומשפחה תקינים.
לסיכום, בני זוג חייבים להבין שאין דבר כזה חלוקת תפקידים, עליהם להתרגל למילה – ביחד. הם חייבים לעשות הכול יחד, גם אם קשה בעבודה ובכלכלת הבית, וגם אם הם סחוטים ועייפים, והמצב בעסק או בעבודה לא מזהיר פנים. על הזוג לזכור את עקרון התכונות הטבעיות איתם כל אחד נולד, ומתוך כך להפוך את התנהלותם להתנהלות מטיבה – להיטיב זה לזו בכל עת!